(א) כל דבר שאסור – ע׳ בס׳ פרי תואר שמתיר את הדם לסחור בו כיון דאיתקש למים ועיין בתשובת נו״ב תניינא חיו״ד סי׳ ס״ב שהסכים עמו ע״ש. [וכ״כ בתשובת ח״ס סימן ק״ו והוסיף עוד דה״ה אבר מ״ה דאיתקש לדם ובזה אזדא קושיית התוי״ט פ״ז דשביעית ע״ש. ושם בסי׳ ק״ח כתב ג״כ הכי ליישב קושיית התוי״ט בשינוי לשון וז״ל שם דדם ואמ״ה על כרחך מה״ת מותרים בסחורה ואם אסורים היינו מדרבנן ע״ש אך שם עיקר דבריו בישוב הקושיא. ולזה די אם רק מה״ת מותרים אבל לעיקר הדין י״ל שלא חזר בו ממ״ש בסי׳ ק״ו הנ״ל דמותרים לגמרי]:

(ב) מן התורה – עבה״ט של הרב מהרי״ט ז״ל שכתב בשם בה״י דלכתחלה אסור לקנות פירות מתולעים למוכרן לעובד כוכבים והפר״ח בק״א חולק עליו ועי׳ פמ״ג לעיל סי׳ פ״ד מ״ש בזה:

(ג) אסור לעשות – עט״ז מ״ש דדבר שהתירה התורה בהדיא א״א לומר שחכמים יאסרוהו וע׳ בתשובת חות יאיר סי׳ קמ״ב שהשיג עליו ועיין בשו״ת דברי יוסף סי׳ מ״ח ע״ש על דבריו ועמ״ש אא״ז בספרו פנים מאירות בזבחים ד׳ ע״ד בד״ה רב דאמר שהשיג ג״כ על האי כללא דהט״ז ע״ש גם לע״ד קשה על כלל זה מתוס׳ דחולין דף י״ב ד״ה פסח וקדשים ע״ש. [וע׳ בתשובת ח״ס סו״ס ע״ג ובסי׳ ק״ו וק״ט מ״ש בזה]:

(ד) [בו סחורה – עבה״ט בשם ט״ז עד דלא כב״ח שאוסר כו׳ ובש״ך סק״ח משמע דמסכים כדעת הב״ח דלישראל אחר אסור לקנות ממנו כדי להרויח וכן הוא דעת הפר״ח סק״ח אמנם לקנות כדי להאכיל לפועליו בלא״ה שרי לדעת הש״ך סק״ג דאין זה כעין סחורה וכ״ד הפר״ח סק״ב זולת בקונה דברים טמאים לגדלן בבית להאכילם ע״ש גם בתשו׳ ח״ס סי׳ ק״ח דחה דברי ט״ז הנ״ל ואע״ג דודאי כשם שהוא עצמו מותר למוכרו הה״נ שלוחו כמותו אבל שיקנה זה באופן שנסתלקו בעלים הראשונים לגמרי ונכנס הוא תחתיהם זה אסור ע״ש. ומ״ש שם שנעלם מהט״ז תוספות בסוכה ל״ט לא הבנתי הלא הט״ז בעצמו מביא דברי התוספות בס״ק זה וגם בס״ק הקודם:]

(ה) ואפילו לקנותו – עש״ך ועיין בספר אורח מישור ובתשובת בית יעקב סי׳ מ״ב ובתשובת מקום שמואל סי׳ ע״ז:

(ו) חוץ מן החלב – עבה״ט ועיין בספר תפארת ישראל על משניות מהגאון אב״ד מדעסא פ״ז דשביעית שנשאל אם יש למחות ביד הקונים ארנבים מתים את עורם ואת בשרם וחוזרים ומוכרים לפעמים הבשר לבד והרי הפר״ח אוסר בכה״ג והשיב כ״ד שאינו מפורש בתורה אמרינן הנח מוטב כו׳ וה״נ קרוב הדבר שלא ישמעו דהצייד לא ירצה למכור העור בלי הבשר ויש בהם ג״כ חיי נפש כדאי הט״ז לסמוך עליו דמתיר בנחירת התיישים אף דרבים חולקים עליו מיהו אם נזדמן לקנות כ״כ בזול עד שבעד העור לבד יקבל יותר ממה שנתן אז גם הרוצה לצאת י״ש מותר לקנות ולמכור אח״כ הבשר לבד כיון דמרויח בעור לבד וא״צ לכוין גם להאיסור הו״ל האיסור כנזדמן ע״ש ועיין בתשובת נו״ב תניינא סי׳ ס״ב שנשאל ג״כ על ענין הנ״ל והאריך לבאר דעיקר איסור סחורה בדברים אסורים הוא מדרבנן ומעתה יש לנטות להקל כיון דעיקר כוונת הסוחרים הוא בשביל העור לבד יש לדמות זה לנזדמנו טמאים וטהורים (מזה מוכח דס״ל כדעת הפר״ח שהביא הבה״ט סק״ד ולא כש״ך) ובפרט שאינו מוכר הבשר לבד אחר הפשטן אלא מוכרים אותו קודם הפשט איכא היכרא אך לפי שהוא דבר חדש אין רצוני להחליט ההיתר ועכ״פ יש להעלים עין מהם והנח להם כו׳ וע״ש בסי׳ ס״ג שכתב דאם יכולים למכור להקונה ג״כ הבשר עם העור ואף שיתנה עם הקונה שאם ירצה לחזור ולמכור לו העור לבד מחויב הוא לחזור ולקנותו באיזה סך שיתנה מ״מ מאחר שבתחלה מכר לו הכל ביחד וגם הברירה ביד הקונה להחזיק ג״כ העור הערמה זו נ״ל להתיר בדבר זה שיש בלא״ה כמה צדדי היתר ועיקר האיסור הוא רק מדרבנן ע״ש [ועיין בתשובת ח״ס סי׳ ק״ד ק״ה ק״ו שכ׳ שכמעט כל הראשונים והאחרונים מסכימים שאיסור סחורה בדברים אסורים הוא איסור דאורייתא והביא שם דברי תשובת חו״י סי׳ קמ״ב שמחלק דדוקא באיסורים שלא היה להם שעת הכושר כמו שרצים. ומשמע שמסכים עמו. אך בסי׳ ק״ח שם כתב דלולא דבריו היה אומר בהיפוך דגלי רחמנא בשרצים דבדילי מיניה ק״ו לדברים שאין נפשו של אדם קצה בהם (גם בסי׳ ק״ה בהשגתו על ת׳ נ״ש שהתיר ע״י שליח עובד כוכבים משמע ג״כ דאינו מסכים עם החו״י בזה ע״ש) וע״ש עוד שכתב דאף דקרא לא אסר סחורה אלא במידי דקיימי לאכילה אין לנו להורות קולא ולומר דטעמא דילמא אתי למיכל מיניה ונתיר היכא דלא אתי למיכל מיניה דאין לנו למדרש טעמא דקרא וכן נוטה דעת הרמ״ע בתשובה סי׳ ל׳ דאוסר לישראל השוכר שדה מישמעאל ומסרה לאריס ישמעאל ומגדל עליו דברים טמאים לטובת המשכיר אע״ג שאינו בביתו וברשותו ולא אתי למיכל מיניה ע״ש ומ״מ נ״ל נפקותא בטעמא דקרא להחמיר שלא יעשה הישראל שלוחו של עובד כוכבים להרויח בסחורת דברים אסורים לטובת העובד כוכבים דמ״מ אסור משום דילמא אתי למיכל מיניה: ושם נשאל אודות עיר אחת בארץ אזיא שיש מו״מ גדול בין הישמעאלים בדגים טמאים הבאים מאיטליא מלוחים בחביות ויש לישראל אחד באותה עיר שותפות עם ישמעאל אחד במדינת מצרים והוא כתב שיש להרויח הרבה בזאת שמה וישלחם לו והישראל בכאן אינו עושה רק שהולך לישמעאל המוכר שיש לו הרבה מחביות דגים הנ״ל ואומר לו שימסור להספינה כו״כ סכום חביות דגים ואח״כ משלם לו אבל הישראל אינו מקבלם לביתו כלל כ״א מבית אוצר הישמעאל מוסרים אותם אל הספינה והולך למצרים לשותפו הישמעאל והוא מוכרם בריות אם יש חשש איסור בזה. והאריך לבאר דאם יקנה היהודי הדגים על שמו באופן שיהיה נקנה לו אין שום היתר אפילו לא נגע בהם ולא יראה אותם כלל וכנדון הרמ״ע סי׳ ל׳ הנ״ל אך מאחר דאיכא הפסד ריוח הרבה יש להמציא היתר ולומר דהיהודי לא קנה כלל הדגים מאחר דליכא משיכה לרוב הפוסקים (ע״ל סי׳ ש״כ) ישראל מא״י לא קנה בכסף ואף את״ל קנה בכסף היינו אם היה מראה לו חביות אלו דוקא ואין רשות למוכר להחליפם באחרים וכמ״ש התוס׳ ב״מ ד׳ ס״ד נמצא בנ״ד ע״י נתינת המעות לא קנס הישראל ובפרט לפי המבואר בלשון השאלה דאפילו נתינת מעות אין כאן עד לאחר זמן ומה טוב שלא יהיה בדעת הישראל כלל להיות לו שום קנין בעצמות הדגים אלא שלוחו של הסוחר שבמצרים וגם יודיע כן להמוכר ואע״ג שלבסוף נוטל חלקו מהריוח אין בכך כלום דשכר שליחותו הוא נוטל ואף אם מקבל אחריות יוקרא וכדומה מ״מ כיון שלא קנה הסחורה ה״ל כמקבל אחריות סחורה של עובד כוכבים בביתו של עובד כוכבים עיין בא״ח סי׳ ת״מ והשתא מותר ממ״נ. משום דילמא אתי למיכל ליכא שהרי אין לו עסק עמהם כלל וגם משום עושה סחורה ליכא דהא אינו קונה הדגים כלל רק נעשה שליח וסרסור לישמעאל אחר אמנם אם קנה הישראל מיד מהמוכר בכסף קנין גמור ואחריותו עליו מפאת המוכר אף קודם שיביאנו לתוך הספינה ומכ״ש אם קנאו בתקיעת כף כדרך הסוחרים דקיי״ל סיטומתא קונה נמצא קנה הישראל וליכא למיסמך אלא אהך סברא שבדעתו לקנות בשליחותו של פלוני על זה לחוד קשה לסמוך להתיר עיין שם: וכיוצא בזה כתב בסי׳ ק״ח שם בנידון יהודים החוכרים קצבות מהשררה וצריכים למכור לעובד כוכבים בשר חזיר אם יש להמציא היתר ע״י פועל עובדי כוכבים וכתב דאם נסמוך על טעמא דקרא אפילו להקל א״כ אם אין לישראל שום עסק בהם רק שהמשרת עובד כוכבים נותן ריוח לישראל מותר אלא שאין לסמוך להקל דילמא גזירת הכתוב הוא בלא שום טעם וכן אסר להדיא בתשובת רמ״ע סי׳ ל׳ אלא פ״ז אם לא קנה היהודי את החזירים בדין קנין התורה נמצא אינו של היהודי ומותר ליטול הריוח ע״כ יש להמציא היתר בהפ״מ על אופן זה שהישראל ילוה מעות להמשרת והוא יקנה לעצמו חזירים כו׳ דאע״ג דכ׳ התה״ד (הובא בט״ז ס״ק ב׳) דמכוער הדבר להלוות אקדלי דחזירי היינו כשיטלם לביתו ויש לו עסק עמהם אבל הכא שאין לישראל שום עסק עם האיסור ולא אתי למיכל מיניה וגם לא קנאום בדין יש לסמוך בהפ״מ ומ״מ שומר נפשו ירחק מכל אלו ע״ש] וע׳ בתשובת פני אריה סימן ס״ה באמצע התשובה שכ׳ דבהמה מסוכנת מותר לנחרה כדי למכור הבשר לעובד כוכבים אם א״א בשחיטה ולא מקרי מכוין מלאכתו בדבר איסור כיון דאף אם לא ינחרנה תמות מאליה ויהא צריך עכ״פ לעשות סחורה מנבלתה שנזדמן לו הוי עכשיו כאילו כבר נזדמנה לו ומותר לנחרה מיד שלא יפסיד הרבה בפחת דמים של בהמה שמתה מאליה ע״ש [וכ״כ בת׳ ח״ס סי׳ ק״ג ואם אפשר ע״י עובד כוכבים פשיטא דשפיר דמי עיין שם] וע׳ בספר לבושי שרד בחידושי דינים להלכות שחיטה אות א׳ שכתב דעגל בתוך שמונה ימים ללידתו (עמ״ש לעיל סי׳ ט״ו) אע״ג דאסור לנוחרו למכור הבשר לעובד כוכבים משום דהוי מכוין לעשות סחורה בדבר איסור מ״מ מותר לשוחטו כראוי ולמכור לעובד כוכבים אם חס על חלב הפרה שלא יפסיד מה שיניק הולד (ואפי׳ נולד ודאי בחודש השמיני שרי ע״ש בביאורו סק״ב) רק ישחוט תחלה עוף או בהמה כדי לברך ברכת השחיטה ע״ש. ובתשובה כ״י העליתי דאותם האנשים המקבלים עליהם ליתן בשר לחיילות המלך שצריכים דוקא לשחוט בסכין בדוק וגם צריך שהשוחט מומחה ישחוט לזה ולא גדול שא״י הלכות שחיטה אף אם רוצה לשחוט בסכין בדוק הואיל דרוב מעשיו מקולקלים אכן אם זה הגדול שא״י שחט כבר כמה פעמים בפני מומחה שפיר מותר ליתן לו עתה לשחוט הבהמות הנ״ל אף בינו לבין עצמו (עמ״ש סי׳ ט״ז ס״ט בפי׳ דברי המג״א שם) וכן מותר ג״כ להם ליקח לזה בשר טרפה מטבח שנזדמנה לו אם אין ידוע להם איך הבשר זה טריפה אם הוא ודאי טריפה או טרפה מחמת סירכות שאוסרים אותם מספק מפני שאין אנו בקיאין בבדיקה אך אם ידוע להם שהוא טרפה ודאי יש להחמיר כדעת הב״ח וש״ך ופ״ח וכשהדבר ספק אצלם אין מחויבים לשאול ע״ז להטבח להודיעם אם הוא ודאי טריפה או לא (עמ״ש לעיל סו״ס ק״י בדיני ס״ס אות ל״ה ודו״ק) ועיין בתשובת חוות יאיר סי׳ קע״ח שנשאל מב״ב הדר בכפר שעיקר מחייתו במכירתו לעובדי כוכבים בשר טריפות אם יזדמנו ובשר אחוריים מכשרות והיה לו שו״ב ופ״א הלך השו״ב ולא בא לאיזה סיבה ויהי בבוקר נאספו כל בני הכפר לביתו לאמר מי יאכילנו בשר והב״ב בעצמו בקי בהלכות שחיטה ובדיקה רק שעדיין לא נטל קבלה אם יכול לשחוט לצורך עובדי כוכבים וכתב דמצד הדין מותר ומ״מ לא רצה להתיר מפני שהוא דבר זר וכדלקמן סי׳ רמ״ב ס״י ושוב שלח אליו הב״ב כי השר צוה עליו שישחוט בקנס עשרים ר״ט והורה שינחור ע״י עובד כוכבים כי אין חשש תקלות כמו אילו שחט הוא בלא נטילת קבלה ע״ש. ומ״ש בה״ט בסק״ג בתשובת מ״ב אוסר כו׳ ע׳ בתשובת חו״י סי׳ קמ״ב שדעתו ג״כ נוטה כדעת המ״ב ולא כט״ז ע״ש. [גם בתשובת ח״ס סוס״י ק״ח כתב שדברי ט״ז המתיר תמוהים מאד וכבר מחו ליה מאה עוכלי דאין כאן שום התחלה בהיתר דהרי עיקר קנייתם למכור הבשר לעובד כוכבים ורק משום הפסד מועט דהעור רוצה לנחור וישתקע הדבר עכ״ל וכבר נתבאר רס״ק זה פרטים המסתעפים מזה]:

(ז) מותר למכרם – עבה״ט בשם חו״י. וכתב עוד שם דאפילו אם מייחד להם מקום לבד וסגרם בחדר לא מהני ע״ש [וע׳ בס׳ בל״י מ״ש בזה]. ונראה קצת דה״ה דאסור לבשל בשר טרפה שנזדמן כדי למכור לעובד כוכבים מפני שקשה למכור בשר חי דחיישינן לתקלה: